האם זה העולם בו אנו רוצים לחיות כאשר מדובר באמנות, בהתרוממות רוח רגשית, מנטלית וחושית לצייר ולשוחרי האמנות הנחשפים ליצירותיו? אכן מדובר בנושא לדיון שימצא ביטוי באחת מהכתבות הבאות.
מהרהורי אמן, אספן וסוחר – קובי שמואל
מתי הצייר יודע שעליו להניח את מכחולו ולסיים את היצירה, ומה משפיע על הצלחתה בשוק החופשי?
יכולתו וכישרונו של אמן באים לידי ביטוי גם במודעות שלו לנקודה בה עליו להניח למכחולו, להניח ליצירה ולהציג אותה כפי שהיא. כצופים, איננו מודעים לתהליך הפנימי אותו חווה האמן, ולבטח איננו מודעים לקושי שיכול אמן לחוות באותה נקודת זמן, ולהחלטה שלו מול יצירתו. אנו מקבלים את הציור כמות שהוא. אבל חדות עין הצופה, תרגול מעשי ואימון מודע וקבוע במהלך החשיפה ליצירות אמנות רבות, יכולים לפתוח בפנינו צוהר לנקודת ההתלבטות של האמן, ולאפשר לנו לגלות היכן נמצא הקו הנוסף שמביא בדרך כלל לשלמות היצירה.
הקו העודף והאיזון המשולם
קיימות שלוש אפשרויות: הקו המאזן, הקו שהוא “יותר מדי”, והקו החסר.
אמנים רבים במשך ההיסטוריה היו מניחים את היצירה וחיים לצדה שבועות או חודשים עד להשלמת האיזון. מדי פעם הם היו שבים אליה ומוסיפים קו או שניים, מניחים לה, ממשיכים לצייר יצירות אחרות ושבים אליה עד לאותו רגע קריטי בו ביצעו את ההחלטה הפנימית האינטואיטיבית המאשרת מבחינתם את היותה שלמה ומאוזנת. חייו של אמן המסור לעבודתו יכולים להיות מלווים בהתמסרות טוטאלית ליצירה, וככול שאמן ניחן בה, כך תהיה היצירה מאוזנת יותר.
מהו איזון ומה הוא קשור לשוק החופשי?
איזון הוא שלמות, הרמוניה מופלאה המחברת את הצבעים באותה תנופת מכחול לרמת מושלמות. קסם האמנות נמצא בתוכנו, ואם כך, כיצד אנו יכולים להבחין ביצירת אמנות איכותית? מדובר בתהליך אינדיבידואלי, ולכן אולי מוטב שאשאל אחרת:
כיצד נוצר מצב בו מיליוני אנשים בעולם מסכימים פה אחד על קבוצת ציירים מובילה שערך יצירתם עולה ועולה משנה לשנה? מי עומד מאחורי בחירות אלה, ובאילו החלטות הרות גורל מדובר כאשר על הפרק עולה רכישת יצירת אמנות בסדרי גודל של מיליוני דולרים?
התשובה מורכבת ולא תמיד טהורה…
צייר שהפליא ביצירת אמנות מאוזנת, בה הפגין הבנה אינטואיטיבית איכותית באשר למשקל, לצבע ולמרכיבים נוספים, חשף את יצירותיו לאנשי מקצוע שעיניהם בעלות ניסיון לאיתור יצירות איכותיות משום עיסוקם היום יומי בתחום האמנות. אלה יכולים לאשר את יצירותיו כיחידות סגולה. מדובר בסוחרי האמנות אוהבי האמנות ובבעלי הגלריות.
אבל, גם אם כולם יהיו תמימי דעים באשר לאיכות עבודתו, עדיין קיימת האפשרות שהשוק החופשי לא יבחר ביצירותיו כ”חביבי הקהל” והמחירים שיקטפו יצירותיו יהיו נמוכים. לעתים ערך היצירה עולה עם השנים. מיטיבי לכת מתחום האמנות יהנהנו אז בשביעות רצון, ויעידו על עצמם כמזהים מקצועיים לאיכותו של האמן.
לצערי, לעתים מדובר בתקופת זמן של דור לפחות עד לחשיפה מסוג זה או במקרים כואבים עוד יותר הבאים לידי ביטוי בהזנחה פושעת של מבקרי אמנות המניחים לאמן בטענה כי מדובר בבזבוז זמן וכסף. עד כמה האמנות במקרה זה אכן מקיימת את שלשמה נוצרה אם קידומו של אמן וקידום יצירותיו תלוי במידת ההשקעה הכלכלית של מעניק החסות? נקודה למחשבה.
מקרה אחר הוא המקרה בו התמזל מזלו של האמן, וסוחר אמנות זיהה את הפוטנציאל הטמון ביצירתו של זה וברווח הטמון ביצירותיו. מדובר בעין המקצועית של הסוחר, בחזונו, במוטיבציה שלו, ביח”צ האינטנסיבי שהוא מפעיל ובקשרים הנכונים שיש לו המסייעים לאמן שאינו מוכר בראשית דרכו. הדרך, מבחינת סוחר האמנות המעניק את חסותו לאמן, הינה ארוכה עד למצב בו היצירה אכן תמצה את מלוא הפוטנציאל הכלכלי הטמון בה.
נניח, לצורך העניין, שיצירות האמן נמכרות בתחילת הדרך בסכום שאינו עולה על 700 דולרים. כדי ליצור מצב בו היצירה תיגע בשחקים גבוהים יותר, על הסוחר להתמיד ולהשקיע בהעלאת מודעות הציבור למה שעיניו מזהות כאמנות לשמה. כאמור, השנים יכולות לעבור עד אשר יצליח אותו סוחר אמנות להביא את היצירה למצב בו היא מוערכת בסכום של 5,000 דולרים. שלב זה, שמצריך מימון מצדו של הסוחר, הוא שלב קריטי משום שהוא עלול להגיע ל”תקרת זכוכית” ולא לפרוץ אותה. בשלב זה, ההחלטה אם להמשיך ולהשקיע באמן, היא החלטה מורכבת שלעתים המניעים שלה אינם בהכרח טהורים ואינם נוגעים באיכות הצייר או היצירה.
האם זה העולם בו אנו רוצים לחיות כאשר מדובר באמנות, בהתרוממות רוח רגשית, מנטלית וחושית לצייר ולשוחרי האמנות הנחשפים ליצירותיו? אכן מדובר בנושא לדיון שימצא ביטוי באחת מהכתבות הבאות.