דבר המבקר

"אמנות היא שפה, פשוטו כמשמעו. היא התקשורת המזוקקת ביותר והיא מהווה הצטלבות של תרבויות ועמים. אל האמנות מתנקזים היופי והחן,

האם מדינת ישראל צריכה לשקול שוב את האחריות שיש בידיה באשר ליצירות של קורבנות השואה?

האם מדובר במעקב קלוקל או בשינוע לוקה בחסר, או אולי בכמה חומדים לצון שבחרו להעלים יצירות אלו ואחרות ממדפי

לוחמי המכחול והצבע, נאמני האמנות הקלאסית, קראו תיגר בקול מלא לעג וגיחוך על בחירות הקו, הטקסטורה והצבע המייצרות רעיונות חסרי

פסיקת בית המשפט: ישראל הרשברג הוא הצייר של שלושת הציורים שחתומים תחת השם “הר צבי” פסיקת בית המשפט: ישראל הרשברג

כיצד יביט המאשר על יצירה שהיא אותנטית לחלוטין, אבל איננה מלווה במסמכים המאשרים זאת ומוגשת מאדם אנונימי לעומת יצירה הנמסרת

מכירות פומביות מציעות מגוון של יצירות ורבדים שונים של אמנות מקומית ובינלאומית לכל דורש, קיימים גורמים נוספים הפועלים בתווך

האם זה העולם בו אנו רוצים לחיות כאשר מדובר באמנות, בהתרוממות רוח רגשית, מנטלית וחושית לצייר ולשוחרי האמנות הנחשפים ליצירותיו?

וכמו ששלונסקי החכים וטבע את הביטוי: “על טעם ועל ריח אין להתווכח” מה זה טעם טוב? טעמו של אחד שונה