רבנו גם עם המשטרה המקומית, רק שכאן אי אפשר לגמור עניינים עם 10 דולר כמו באוקראינה או רוסיה. המשכנו לעבר סן ג’מיניאנו, עיר המגדלים היפה של טוסקנה
שלום כולם,
אנו נמצאים בצפון איטליה לאחר מעברי ההרים של גאביה וסטלביו, שניים מהגבוהים ביותר (למעשה סטלביו הוא הגבוה באירופה – 2751 מ’). מעברים מדהימים, בחלקם צרים מאוד, מאוד מפותלים, עשרות של פיתולים חדים מאוד, מכריחים את הרוכב להיות מאוד טכני ומפוקס ולעשות כל סיבוב יותר טוב מקודמו. מאות של אופנוענים מתפתלים בקבוצות ובודדים ללא הפסק. נוכחות מאוד דלה של כלי רכב, הרוב כאן בארץ ההרים הוא דו גלגלי מהסוגים הגדולים והמאוד מהירים. עם כל התנועה הצפופה והמאוד מהירה של כולם, הכל עובר חלק לגמרי, מדהים. רק רוכבי האופניים שעל פניהם חולפים ללא צפצוף או רעש אחר ממשיכים לדווש בסבלנות במעלה ההרים הגבוהים.
ב 3 הימים האחרונים התקדמנו ממרכז איטליה לעבר צפונה. עברנו דרך סיינה, שם צילמנו את הכיכר המופלאה של העיר מימי הביניים, רבנו גם עם המשטרה המקומית, רק שכאן אי אפשר לגמור עניינים עם 10 דולר כמו באוקראינה או רוסיה. המשכנו לעבר סן ג’מיניאנו, עיר המגדלים היפה של טוסקנה, משם לפירנצה שהיא מוזיאון אומנות פתוח לשמיים ולתיירים, יפיפה. מפירנצה המשכנו בדרכים שנראה כאילו תכננו אותן עבור אופנועים ואכן גם כאן דוהרים מאות. עצרנו באזור קרבות ממלחמת העולם השניה, עמק נהר הסניו שבו נלחמה הבריגדה היהודית עם גדוד תותחי שדה מס’ 202, נכדו של רוטשילד היה מפקד סוללה בגדוד זה. לוחמיו האחרים של הגדוד הקימו 3 שנים מאוחר יותר את חיל התותחנים הישראלי.
חצינו את עמק הפו, הנהר שמנקז את האלפים וצפון הפירנאים, היקפנו את אגם איזאו בדרך יפה חצובה בהר והתחלנו לטפס לעבר האזור הגבוה. ה’פס’ הראשון שעברנו היה פאסו גאביה, דךר צרה מאוד, מאפשרת מעבר לרכב אחד ומטפסת לגובה של 2600 מ’, ירדנו לעמק והתחלנו שוב לעלות הפעם בפאסו סטלביו המדהים. כאשר הגענו לראשו של המעלה שאל אותנו בעל דוכן נקניקיות מקומי אם אנחנו רוצים את הנקניקיה עם “חרוב (כרוב) וחרדל” כך שאל בעיברית שלבטח למד מהתיירים הישראלים שעוברים באיזור.
עד עכשיו מזג אויר מצוין, כעת לילה ובחוץ טפטוף קל מאוד, נקווה שלא יהפוך לגשם. אנו רוצים לעבור עוד כמה מעברים בשוויץ מחר.
לילה טוב לכולם
דורון וקובי רוכבים מהתיכון לאטלנטי