השנה 1986 אני רוכב על קטנוע פיאז’ו חצי כוח בצבע אפור כזה עם פדלים , בדרום ת”א חנויות לאופנועים התגלו כניצנים למשהו שעתיד להתרחש ובהתחלת השינוי לכול הקשור ברכב דו גלגלי , הייתי מוקסם מהאופנוע החדש שהגיע לארץ משהו כמו חטיפת חייזר ממסלול מרוצים באירופה ה –
היומן החסר –
היום 2014 …
20.000 ק”מ בעולם על חד צילינדר …
היבטים מנוסים והתלבטויות בכתיבת יומן מסע חסר לאור התפתחויות בכתיבה במסגרת מסעות שהגיעו אחרי 2009 אחרי המסע …לאחר שכתבתי יומני מסע במסגרת המסע מהים התיכון לאטלנטי 2010 והמסע ליוון 2011 , והמסע לאסיה 2012
החלטתי לערוך יומן מסע מזיכרונות המסע , אמנם עברו להם כמעט חמש שנים לערך אבל הזיכרון הראשון במסע על אופנוע היה הקשה ומסקרן מאתגר בלראות עולם דרך משקף הקסדה , בקיצוניות של טמפרטורות משתנות , ומיני תרבויות , הפעם הראשונה שהכח המנטאלי הגיע לגבהים שעד כה לא הכרתי צבר תאוצה לעוד ק”מ ועוד נקודה בהתקדמות המסע .
השנה 1986 אני רוכב על קטנוע פיאז’ו חצי כוח בצבע אפור כזה עם פדלים , בדרום ת”א חנויות לאופנועים התגלו כניצנים למשהו שעתיד להתרחש ובהתחלת השינוי לכול הקשור ברכב דו גלגלי , הייתי מוקסם מהאופנוע החדש שהגיע לארץ משהו כמו חטיפת חייזר ממסלול מרוצים באירופה ה – R750 סוזוקי בצבע שחור אדום , משהו לחלום עליו , חליפת עור לרכיבה עם איזשהו פס צבעוני היה בגדר נס בגעתו לארץ , ההיצע היה מצומצם למדי ללא כול מעוף , אבל התחלת התאוצה הורגשה באוויר , שנתיים לאחר מכן מגזין מוטו כתבות צבעוניות הסברים מפורטים עוד צעד נוסף במהפכת הדו גלגלי של שנות ה – 80 , היה זה כתבה שפורסמה במגזין שהציתה את דמיוני על מסע אופנוע לאפריקה , ניצוץ הרעיון ליווה אותי שנים בהתמכרותי לאופנועים ומסעות ונתן את הקרקע הפורייה שלימים יהיה רכוב על אופנוע ויגמע אלפי ק”מ ברחבי העולם …..
2009 ערב לפני המסע …
הציוד פרוס בסלון הבית ואני כמו פאזל עם אלפי חלקים מנסה להתאים את הכנסת הציוד לארגזי צד חלוקת משקל שווה , ספרים ומפות ציוד שינה ביגוד חם , חלקים וציוד טכני לאופנוע , התרגשות עוטפת אותי מרגע לרגע , זה משהו שאולי אי אפשר להעלות על הכתב כול ההכנות של חודשיים שלמים לערך מתנקזים כאן ועכשיו בהרגשה , ואופן ההכנה , הציוד מוכן ועכשיו לילה טוב , ומחר נמל חיפה במעבורת לקפריסין לתחילת המסע ….
בוקר …
אחרי שהצלחתי לישון שעות בודדות הגיע הזמן , אני מוריד את הציוד , קושר מארגן , תיאוריית ההתארגנות ומיקומי הציוד בפועל הוכיחה את עצמה , פרידה מבנותיי , ואשתי שסופגת את כול שיגעונותיי בעוז , אני מדליק את חד הצילינדר שלי והוא כמו אומר … אל תדאג אני ייקח אותך לאלפי ק”מ בעולם וגם יחזיר אותך בבטחה , ואני כמו מתמסר ללחש בביטחון מוריד רגל משלב הילוך ויוצא לעולם הגדול , ,,
מחשבות קטנות רצות בחלל הקסדה , אני עובר רחובות ספורים עוד יום רגיל ואנשים בתור לאוטובוס , חנות הירקות פתוחה , האיש מהמכולת מסדר ארגזים , מעברי חציה ממזרח למערב , ואני ברכיבה בטוחה לראות עולם מבעד למשקף .
כבר שעת ערב אני רוכב לעבר כניסת המעבורת כאן בנמל חיפה אני ושותפי דורון עדיין עסוקים בקשירת האופנועים בלי לשים לב אנחנו כבר שטים כחצי שעה , עליה לסיפון ואורות הכרך מתרחקים , ואני מביט לתוך חלל של אי ודאות מסוימת בין תכנון של אלפי ק”מ והורדתם למציאות , חושב עוד צעד אחד לכיוון המטרה בסיום היום עם רדת לילה במעבורת לכיוון קפריסין .
בידוק ומסמכים , גבול יווני גבול טורקי , טפסים ניירת ביטוחים , התשה לא קטנה ,ומשם לאדמת טורקיה , הניווט הראשוני היה קצת מבלבל לתוך כבישים חדשים ולא מוכרים אתה מתחיל לחוות את העוצמה כמה מאות ק”מ אחרי מיקום והתמצאות , רגיעה ושקט מוחלט בתוך רחבי הקסדה ופתאום אתה מרגיש את הצבעים הרוח ההרים השמים בתוך ארץ לא מוכרת , השעות הכתומות לא מאחרות להגיע ואתה רוכב בתוך שלל צבעים של שמש ערביים קצת לפני החשיכה .
ירידה מכביש מהיר לכיוון מזרח טורקיה היה מבחינתנו צעד נכון שנבין אותו רק אחרי … ירדנו לתדלק ואנחנו לפני מחסום סוף דרך מהירה , לגימות ארוכות של מים , וצליל של פליאה מצד שותפי לרכיבה דורון , אפוא הפאו’צ שלי ? מחפשים , ללא זכר … דרכון , ויזות המשך , ניירת של האופנוע ביטוחים ועוד …סוף המסע !
בעודי במחשבות מרחיקות לכת , עוצר אופנוען והסיפור מתגלגל לו, זהו פאטי אופנוען ( שעד היום אני בקשר איתו ) שעזר לנו בחיפוש , לינה , וליווי לתחנת המשטרה המקומית . מילוי טפסים ועוד ניירת ואחרים …
אנחנו במלונית קטנה כבר לילה מנהל בית המלון איש חביב, ואנחנו עובדי עצות , לפתע דורון מציין יש לי טלפון בתוך הפאו’צ ואני בחיוג מהיר ומעבר לקו עונה מישהו בטורקית אני בריצה לעבר מנהל המלון לתרגום משוחח איתו ארוכות הוא בעיר כ- 70 ק”מ מהמלון .
מנהל בית המלון אינו מסכים בשום אופן שאנחנו נרכב עד לשם ומצמיד לנו נהג , הגעה קבלת הפאו’צ והמוצא יבוא על שכרו … ואנחנו מאושרים בתוך לילה בעיירה נידחת במזרח טורקיה .
חצינו את טורקיה משהו כ- 4000 ק”מ מדינה מרתקת של שינויי אקלים גבהים ונופים עד של פראות ללא איפוק , סבר אנשים חם לבבי אנשים פשוטים בכפרים ללא מותרות לב ענק וחם ואולי … טבע האדם לא רע מנעוריו …
חציית הים השחור לכיוון סוצ’י רוסיה עברה ללא כול בעיות ושינויים , כמה להקות דולפינים מלוות את המעבורת , שמש מתוקה ים כחול והאופק מבצבץ לו אחרי קרוב ל – 20 שעות הפלגה , העיכובים במכס דרשו לא מעט סבלנות אנחנו שני ישראלים הרוצים להיכנס לרוסיה הגדולה משער קטן של גבול לא צפוי שיבשה קצת את דרך מחשבתם של פקידי הגבול , ותוסיפו תבלין חריף וקבלו גם את חוסר ההבנה שאנחנו הישראלים כבר לא צרכים ויזה , הימים ימי ביטול גורף לוויזה לישראלים …
המשך יבוא ..
קובי שמואל
לגלריית תמונות של המסע מהים השחור לים הלבן 2009 לחץ כאן