צפצוף חזק מעיר אותי מהחולמנות שבצפייה לאור הירוק בצומת הדרכים סלמה הרצל שבתל אביב ,
אני רכוב על קטנוע בפקקים אין סופיים של העיר המדהימה הזאת תל אביב ,
אני יושב בבית הקפה הראשון של העיר העברית הראשונה בהרצל …
אלף נשיקות לך אהובתי …..אנחנו מתרחקים מברצלונה השעה כבר מאוחרת , הבהירות כפס מאחורי שאני מביט במראה . שובל של אור בוקע משכבת עננים מאחור , ואני… מתקדם במהירות לעבר עננים קודרים ושחורים ,
עונות השנה מתחלפות מהר בנסיעה על אופנוע , יצאנו למסע בסוף הקיץ כמעט , והנה עכשיו בתוך הסתיו … של אירופה , לכיוון צרפת מצד שמאל של הכביש הרי הפרנים בתוך ענן וראות אפסית נקודות של אור אדום נמרחות על הכביש הרטוב ממכוניות שלפני ,
ואני עוקב בדריכות אחרי הנתיב נקישות קלות על הקסדה של טיפות ועוד טיפות גשם… אבל גשם כזה שלא רואים כמעט כלום , מצד ימין שלי הים התיכון , כול מעבר פתוח לים מביא איתו רוחות חזקות שמטלטלות את האופנוע ואני … ישר מפעיל איתותים שיראו אותי יותר טוב .
קרוב לארבעים ק”מ נסיעה ברוחות וגשמים עזים וסוף סוף תחנה דלק , באמת הגיע הזמן … אני מחנה את האופנוע , ונכנס לתוך חנות התחנה , המון של אנשים עצרו את מכוניתם בתחנה עקב הגשמים החזקים , מסתכלים עלינו כחייזרים , חיוכים קלים … ושתייה חמה מעוררת אותי לחיים … כבר לילה , עוד שלושים ק”מ מוטל דרכים , הגשם לא פסק , מניח את הראשי על הכר , ומרגיש את סוף המסע של כל הדרכים , ההרגשות , החוויות , ואת הרצון הבלתי פוסק לחשוב על המסע הבא…….
אנחנו ממש על הריביירה הצרפתית , מצד ימין הים , הגשם נחלש , אני מתפעל רק מהנוף ההררי שנושק לים , כאן… הסירות , הבתי קפה, רצועת טיילת לאורך החוף , מאוד מלכותי , פלסטיק , כאילו שמישהו מנסה לאלץ את המקום להיות יותר יפה , אני רוכב על האופנוע וחושב , על האנשים הפשוטים שפגשתי וראיתי , על הקסם הלא מתוחכם שבהיותם הם , על הענווה , ועל הרצון לעזור , דבר שנתקלתי עשרות פעמים לוו דווקא במסע הזה , החיים עוברים להם כמסע ואפילו אם זה מצטמצם לשנים או שלושה רחובות בכל חייהם …
רעש של חותמת במשרדי המכס של נמל חיפה האיר אותי מההלם …אני כאן כדי לשחרר את האופנוע , השלטים בעברית , הכול כאן כול כך ישראלי , אני משלם אגרה מסויימת , שכבר הספיקה להכפיל את עצמה מאז שנסעתי , אני מביט על הים מעבר לחלון , האופק ומה שמעבר , דרך כל הדרכים והתחושות ….
יום עצוב לי אני מרקין ראש על חברי שלקח את חייו , נסיעה שקטה במהירות אפסית לזכרו של אבי .
אני ממשיך לכיוון ניס צרפת , מתקשר לחבר שגר באזור אחד מאמיתי לעבודה , בית קפה ממש בקצה של העיר , עונה בהתלהבות , כמה דקות אני אצלך , אני בדירה מדהימה במרכז ניס , ארוחת ערב ממיטב המסורת הצרפתית בקבוק יין אכותי , אני נוהג ברכב ספורט בטיילת , מרחוק אורות מונקו משתקפים על הים , ואני … מסוגל עדין להכיל את המראות , הנופים , את ההכרה בדרך חשיבתם של בני האדם במקומות שונים בעולם .
אני מחליט להשאר עוד יום בניס , אני מבקר במוזאונים , תערוכות , גלריות , בחנויות עתיקות , ההיצע מדהים כמויות של סחורה בלתי נגמרת , ריהוט , כלי כסף , פוסטרים ישנים , גלובוסים עתיקים , כדים , פסלי ברונזה , אבל … האיכות קודמת לכמות . צהרים , היין כאן הוא מין המניין ואני לוגם וממש עוד רגע גם יתחיל … להתרגל לזה . אחר צהרים נעים ובתי הקפה מלאים , מחר אני רוצה להגיע לרומא , מאות ק”מ , אני מתארגן לומד את המפה , ונרדם… שמסביבי כמה וכמה מפות…
130…140…. ק”מ בכבישי האגרה הנוחים , תמיד לתשלום יש את מעלותיו … , אני נוהג מדי ופעם רואה פיסות ים מימני , אני לכיוון רומא , מזג האוויר נוח , אני בסוג של מדיטאציה בכבישים ארוכים ולא נגמרים בייחוד שה G.P.S מראה 185 ק”מ לפניה הבאה ….אני עוצר לקפה בתחנת הדלק הקרובה ופוגש אופנוען גרמני מחליפים דיווחים , המפות מונחות בשולחן ציוני הדרך נרשמים לכאן ולכאן , הוא לכיוון מרוקו , כמה טיפים עצות החלפת אימלים ולדרך…
עברתי משהו כמו 300 ק”מ יש עוד לגמוע כמה מאות , אני שומע שירי ארץ ישראל באייפוד מפזם לי , ושואל , איפה הם הבחורות ההם ….. . מתחיל להחשיך אני ממש כמה ק”מ ספורים מרומא מחפש מלון , אני עובר מין אזור תעשיה מהסוג השבור , זונות לצידי הדרך נשענות על מעקה הבטיחות , בפניה הראשונה מין בית מלון דרכים ישן , אני מת על מלונות כאלה , אני נכנס מברר , נותן לי מפתח שהמחזיק שלו גדול וכבד שני אנשים צרכים להרים אותו , המלון חשוך כיאה למלונות זולים אבל… אינטרנט יש אני עייף מפורק ומחר …. לכיוון נמל בארי שבאיטליה , לקחת מעבורת ליוון הנקודה האחרונה במסע זה .
צפצוף חזק מעיר אותי מהחולמנות שבצפייה לאור הירוק בצומת הדרכים סלמה הרצל שבתל אביב , אני רכוב על קטנוע בפקקים אין סופיים של העיר המדהימה הזאת תל אביב , אני יושב בבית הקפה הראשון של העיר העברית הראשונה בהרצל , ומעלה תמונות מראשי על המסע המופלא , ממולי …. בניין בבניה גבהה קומה , הרסו עוד יצירת מופת של בניין מסוגנן של ארט דקו משנות – ה- 30 , לטובת המכונה המשומנת של הקפטליזם . אני ממשיך בנסיעה לכיוון אלנבי, ועוצר בחנות ישנה של ספרים , מפשפש במדפי הספרים בחיפוש לרעיון נוסף שאני …..אפילו לא יודע מה תחילתו ומה סופו …אם בכלל .
בוקר של ערפל בסמטאות הקטנות של רומא , לאחר ארוחת בוקר , ואיך לא אספרסו שמזניק את כול חושי לעוד מאות ק”מ של נסיעה לנמל בארי , אני ממשיך לנסוע בכבישי האגרה המהירים,עוצר בתחנות דלק שנהפכו לביתי השני במהלך כול המסע .
מתקשר למשרדי הנמל לברר מתי יוצאת מעבורת ליוון ולאיזה נמל , אני עומד בזמנים וממשיך בנסיעה ….אני מגיע לנמל שבאטליה , כבר שעת דמדומים השמש כבר כתומה לפני שקיעה , הנוף של אונית הענק והמכולות שנושקות לים הפתוח מהוות ציון דרך למסע מופלא שממש עוד רגע יסתיים .
מנהלות ….משרדי הכרטיסים , עומד בדלפק מברר , יש מעבורת מהירה אבל…..בעיה… היא מגיעה לנמל איגומנציה ולא נמל פטרה , חישוב מהיר מאריך לי את הדרך בעוד קרוב ל 300 ק”מ , שואל את פקידת הקבלה ו….לפטרה , עונה לי רק מחר , לא חשבתי אפילו פעמיים קניתי כרטיס לאיגומנציה תשע שעות של הפלגה מגיעים למחרת בערך בחמש לפנות בוקר .
נשאר לי כמה שעות בודדות בנמל בארי עד להפלגה ,אני יוצא לעיר יושב בבית מרזח קרוב לנמל , מין בר ימאים אמיתי כזה כולו מעץ , על הקירות הגאי אוניות ישנים צילומים ממסעות והפלגות , דגמים ישנים של מגדלורים אווירה מיוחדת ואיך לא… אני מוצא את עצמי לוגם בירה ומשוחח ארוכות אם כמה ימאים , צוחק ומתפעל לקלות בתפיסתם של חציית ימים ואוקינוסים רבים ושהייה של שבועות בים הגדול , וככה אם מוזיקה איטלקית ישנה ואווירה מיוחדת עוברות שעות בודדות , ואני מחנה את האופנוע בבטן האוניה , עולה לסיפון , אורות העיר המיוחדת מתרחקות , ואני חושב ” מסע כזה לעננים ודאי יועיל גם לנו ” (קטע שיר של שלמה ארצי ).
המשך…
טיסות , שדות תעופה , מזוודות , שעות לפני , שעות אחרי , דיילות , אני יושב בטיסה , מושב ליד החלון , כל אורות הכרך פרוסים ומסודרים במין דומינו מתוחכם , אני בהמראה לכיוון גרמניה , יריד אמנות ועתיקות במסגרת עבודתי ,
תמיד משווה את הקור בנסיעה באופנוע למזג האוויר החורפי באירופה , האופנוע תמיד מנצח . כבר חורף בארצנו הקטנה , התעסקות אם מזג האוויר בעולם טומנת הפתעות ו “עוגיות ” לנוסע באופנוע , הידיעה המקדימה , מוסיפה סיפוק הקדמה והכנה לבאות .
אין פעם שאני לא פוגש מפה ומתחיל בסרטוט דימיוני את קו המסעות שלי על אופנוע , והפגישה שלי כעת היא במטוס ממולי המסך הקטן ואני מביט ממש אוהב לראות את מד הגובה , מהירות טיסה , טמפרטורה , שעת הגעה ליעד , ועוד פעם מופיע מפה , וחוזר חלילה , ממש מרגיש כמו טיס משנה . המטוס כבר בטיסה שעה וארבעים לערך , אנחנו מעל יוון …..
צופר בקול עבה מתריעה על הגעה , אני באוניה שעשתה דרכה מנמל בארי שבאיטליה אחרי תשע שעות הפלגה לערך , אנחנו באיגומנציה שביוון ,
אני יורד לבטן האוניה לובש את החליפה רכיבה ממתין עוד דקות ארוכות , בטן האוניה נפתחת , ואני גולש לכיוון היציאה , השעה ארבע וחצי בלילה חושך מוחלט וקר מאוד , מכוון את ה G.P.S לנמל החזרה לאבריו , 700 ק”מ מצליב אם המפה ו…..לדרך .
הכול חשוך אין כבר מכוניות על הכביש , והקור רק מתגבר , אני נוסע קרוב לשלושים דקות ומשהו בחושיים שלי שקשורים לניווט אומר לי משהו לא בסדר אני מגיע למנהרה אם אורות עוצר מחשב ובודק את המסלול , אני חייב לציין שקר לי מאוד .
ה G.P.S מראה הכול נכון אבל במפה אני נוסע לכיוון צפונה להרים גבול אלבניה יוון , חישוב וברור ושיחה קצרה אם המכשיר , התברר לי שאכן הדרך נכונה אבל במפה מצוין כביש משני ( צהוב ) וזה … יכול להיות גם דרך אפר או מעבר משובש או אלוהים יודע מה , אז….. חישוב חדש על כביש ראשי ( אדום ) בלי קיצורים והתעסקויות מיותרות למיניהם , ואני מתחיל לרדת דרומה , והשמש מסרבת בכול תוקף להפציע….
המשך יבוא…
קובי שמואל