קבוצת הכנענים – שורשי העבר מצמיחים ניצני הווה
האם ייתכן שאברהם שלונסקי בחר להתלוצץ כאשר קרא לקבוצת צעירים נלהבים – כנענים? יש הטוענים שהייתה בכך מידת אירוניה, אבל אותה תנועה לבטח לא קטלה קנים מרגע שנוסדה בשנת 1939.
הקבוצה, בשמה המקורי: הוועד לגיבוש הנוער העברי, ניהלה את ענייניה על בסיס אידיאולוגי תרבותי. חבריה, העברים הצעירים, רצו לחבר בין העמים שהתגוררו בארץ באלף השני לפנה”ס, לבין העם העברי שחי על אדמתה בתקופתם. בבסיס רעיונם עמד הצורך לייצר תרבות חדשה ששורשיה נעוצים בהיסטוריה של אדמת הארץ, וזאת במטרה לחתוך את חבל הטבור של העם העברי מהמסורת היהודית בעלת המוטיבים הגלותיים. כנראה שלא לחינם אעמיד שלונסקי לנגד עיניי רוחו את שבטי כנען העתיקים. התנועה יצרה גלים משמעותיים בתחום האמנות, הספרות וההגות בארץ.
אמנות קבוצת הכנענים
אמנות הכנענים הושפעה מיצירות הסהר הפורה שנחשבו בין העתיקות בתבל מחוץ ליבשת אפריקה. היא אופיינה בשימוש בסגנון הארכאי על צורותיו. האמנות הפרימיטיבית משכה את תשומת לבם של חברי הקבוצה ומוקד המשיכה היה הפיסול כפי שנראה באירופה באותה התקופה. הפליאו לעשות זאת זאב רבן ואפרים משה ליליין, מורי בצלאל (ביה”ס הראשון לאמנות בארץ), שיצרו שילובים בין המזרח האוריינטלי לבין האר נובו שבלט באירופה. אחת הדוגמאות לפיסול ברוח זו הינה “האריה השואג”, יצירתו של אברהם מלניקוב. ביצירה רבת הרושם ניתן להבחין בזיקה למסופוטמיה.
מחלוקת בין האדם העברי לאדם היהודי
עוד בקבוצה הורגשה השפעתו של יצחק דנציגר שפתח סטודיו לפיסול בתל אביב, אליו הגיעו קוסו אלול, בנימין תמוז, מרדכי גומפל ובנימין תמוז. פסלים צעירים למדו בסטודיו ואליהם הצטרפו גם אחרים. המקום שימש כנקודת מפגש משמעותית, ובו יצר דנציגר את יצירתו “נמרוד” בשנת 1939 ואת יצירתו “שבזיה” באותה השנה. אלה נחשבו יצירות בעלות משקל משמעותי בדרכו האמנותית. “נמרוד”, אגב, לא נמצא ראוי בקרב החוגים הדתיים ביישוב היהודי בשל הפגאניות שהופגנה בו, אך אחרים ראו ביוצר היצירה עצמו דוגמה לאדם העברי נושא הבשורה לשורשיות הארצית.
בעוד הפסל הוצג בתערוכה הכללית של ציירי ארץ ישראל ב”הבימה” בתל אביב, רחשו הוויכוחים במפגשים סלוניים באשר ל”נמרוד” ובאשר לפעילות רבתי של קבוצת הכנענים. הפסל הורגש כסלע מחלוקת משמעותי בין הניצים: התרבות החילונית והגורמים הדתיים. הפסל, בסופו של דבר, גרם לאמנים רבים לאמץ את הסגנון הפרימיטיבי.
ניכר כי קבוצת הכנענים השפיעה לא רק במישור האמנותי בארץ, אלא הותירה רשמיה גם במישור התרבותי ובמרחבי ההגות. עוד בקבוצת הכנענים נמנו הסופרים בנימין תמוז, עמוס קינן ואהרון אמיר וכן הבלשן עוזי אורנן, אליהו מגידו ונוספים.