תקופת מגדל דוד – אהבה כמעט ממבט ראשון
בין השנים 1930-1920 התקשט מגדל דוד בתערוכות פרי יצירתם של אמנים ישראליים. אלה בחרו להביא רוח חדשה למסדרונות היצירה שפעלה עד לאותם שנים. תקופת מגדל דוד, כך קראו לעשור בו האמנות הישראלית מצאה ביטוי בתערוכות שהוצגו באותו מבנה ירושלמי.
מה היה שונה באותו העשור ומי היו המובילים לדבר?
הסגנון האמנותי שהורגש על מדפי התצוגות ועל קירות התערוכות בשנים המקודמות של המאה העשרים, היה והורגש אחיד. אותו סגנון החל לפנות מקומו לסגנונות אחרים (ואפילו מנוגדים) שבטאו את נקודת מבטם של האמנים בארץ על המציאות הישראלית (האמנותית, החברתית והפוליטית) ועל המציאות שמעבר לה.
עד לאותה תקופה אחז בצלאל, ביה”ס הראשון לאמנות בישראל, בשרביט המנצח, והמוטיבים האמנותיים ששזר בסצנה האמנותית הישראלית הושפעו מהאר נבו (זרם באמנות שנגע בעיקר באלמנטים מהצומח ומהחי).
לעומתו החלו אמנים צעירים ליצור אמנות שהושפעה מהמודרניזם (סגנון אמנותי שהציג את המציאות כתמונה אמיתית). הרוח המורדת החלה לתת את אותותיה.
בשנת 1921 נפתחו התערוכות במגדל דוד ושמשו כאות המבשר לבאות: האמנים הצעירים חלמו על ביסוס מרכז אמנותי בארץ ישראל המשקף את הפעילות בארץ, המקבל השראה מתפיסת האמנות המודרנית שהגיעה מאירופה, מייצוג אירועים היסטוריים יהודיים ומתנועות האוּמנות, קרי אמנות שיש לה שימוש מעשי.
מי שבלטו בתחום במיוחד היו אגודת האמנים העברית (שמואל לוי, מאיר גור אריה, שמואל בן דוד, אברהם מלניקוב ואבל פן) שהציגו תערוכות גם במגדל דוד, וטענו לביטוי משמעותי של הרוח העברית באמנות. ביצירותיהם הורגשה השפעתו של הזרם הפוסט אימפרסיוניסטי (אמנות שמבטא צורך רגשי אישי) והזרם האקספרסיוניסטי (אמנות המתארת את העולם בצורה אובייקטיבית כפי שהוא), הווי אומר- ניגודים שמצאו ביטוי בעבודותיהם.
בשנת 1924 הוצגה תערוכתו של ראובן רובין, אחת התערוכות המשמעותיות במגדל דוד, שנתנו ביטוי בעיקר לרוח הארץ ישראלית כפי שהוא ראה אותה. אותה שורשיות ישראלית שחגגה בקווי מכחולו, נגעה באמנים הצעירים שהחלו להבחין ביתר שאת בפער בין נטייתו האמנותית של ביה”ס בצלאל לבין האמנות כפי שבאה לידי ביטוי בזרמים העולמיים ובאמנות הישראלית בעיניהם.
ואכן, לקראת סוף שנות העשרים, ערכי ביה”ס כבר לא היו רלוונטיים להתנהלות הישראלית האידיאולוגית והפוליטית, וביה”ס סגר שעריו בשנת 1929. דור האמנים המרדנים המשיך ברוח החדשה שראתה בתרבות העברית כאלמנט מרכזי שיש להעצימו (ביה”ס חידש פעילותו לאחר כמה שנים ושינה את שמו לבצלאל החדש).
אין ספק שתערוכות מגדל דוד היוו נקודה משמעותית בצמיחת האמנות בארץ שהחלה לנהל רומן בצבע ובקו עם נופי הארץ והווייתה.