אורפה שוכנת על צומת של דרכים חשובות: דרך אחת מגיעה מהרי ארמניה וממשיכה לעבר סוריה, ודרך אחרת הגיעה מהצפון, מהים השחור, אל סוריה
שאנלי אורפה
הגעה לבריכת אברהם, אזור גאולבסי (GOLBASI): לצרף מפת העיר מוגדלת מעמוד 835
אורפה העתיקה הוקמה עוד בתקופה הפרהיסטורית סביב מעיין שנובע כל השנה. כנראה שהימצאותם של מים חיים בלב האזור הצחיח משכו מתיישבים להיאחז במקום. יש הסבורים שמבצר עמד על הגבעה שבה ניצב המבצר הנוכחי של ימינו כבר לפני 3500 שנה ויותר.
תרבויות ועמים רבים עברו בעיר: האימפריה החיתית ומלכי כרכמיש, הבבלים והפרסים. אלכסנדר מוקדון שהגיע לכאן בתקופת השלטון האשורי (1370 לפנה”ס) והוסיף אותה לרשימת כיבושיו ושינה את שם העיר ל”אדסה” על שם בירת מקדוניה.
בתחילת המאה ה-16 כבשו העותומנים את רוב חלקי האזור, אך שמה של “אדסה” לא שונה לאורפה אלא בשנת 1637, כשהעות’מנים השתלטו לבסוף על העיר.
אורפה שוכנת על צומת של דרכים חשובות: דרך אחת מגיעה מהרי ארמניה וממשיכה לעבר סוריה, ודרך אחרת הגיעה מהצפון, מהים השחור, אל סוריה, נתיב נוסף עבר במקביל לחידקל אשר דרכו הגיעו למערב סחורות יקרות, כמו תבלינים, מלח, משי, אריגים ואבני חן.
אורפה הפכה לשאנליאורפה (“אורפה המהוללת”) לפני מעט יותר מעשר שנים, ולמה ?, בשנת 1973, כשאנטפ, העיר השכנה זכתה לשמה המיוחד גאזיאנטפ (“אנטפ הגיבורה”) כהוקרה על עמידתם האיתנה של תושבי האזור אל מול פלישת הצבא הצרפתי מסוריה, שביקש להשתלט על האזור ולקבוע עובדות בשטח לאחר מלחמת העולם הראשונה, ב-1920. הסתובבו תושבי אורפה בפנים זועפות בשל הזלזול בכבודם. כיום כשעירם “מהוללת”, יכולים תושבי העיר להסתכל לאזרחי אנטפ הגיבורה ישר בעיניים.
האגדה מספרת, שאברהם אבינו, הנחשב קדוש גם באסלאם, הסתובב יום אחד באורפה העתיקה וניתץ את צלמי האלילים, עד שעורר את חמתו של נמרוד, המלך האשורי המקומי. נמרוד החליט להעלות את אברהם על המוקד, אך אלוהים הפך את האש למים, ואת הגחלים הלוחשות לדגים. אברהם עצמו הושלך אל-על, אך נפל בבטחה על מצע של ורדים.
אגב, לפי האמונה המקומית, אברהם נולד במערה הנקראת מקאם איברהים ג’אמי באורפה.
אזור גאולבסי הוא מעיין שחזור סמלי של סיפור האגדה. שתי בריכות המים המלבניות (באליקלי גל, ואיין אי זליהה, שהייתה ביתו הסוררת של נמרוד שבחרה דווקא בדרכו של אברהם) ממוקמות ליד מסגד חליל רחמאן ומלאות בקרפיונים שמיחסים להם קדושה, וכל האזור הוא גן יפיפה.
לפי אגדה מקומית: כל מי שיעז לדוג את אחד הקרפיונים יתעוור מיד, כך שאלה כנראה הדגים שזוכים לטיפול המסור והמפנק ביותר בטורקיה.
שתי הבריכות ניזונות ממעין הנובע למרגלות גבעת דמלאג’יק, שעליה מתנוסס המבצר.
המבצר רחב-ידיים ומרשים מאד, וניתן להגיע אליו דרך גרם מדרגות, היורד לאחר מכן דרך מערה החצובה בסלע.
למעלה הממצאים המעניינים ביותר הם צמד העמודים בגובה 15 מטר, המכונים בפולקלור המקומי ‘כס המלוכה של נמרוט’, על שמו של מייסד אורפה, נמרוד, המלך התנכי של בבל.
הנוף הנשקף על העיר הנפרשת מתחת פשוט עוצר נשימה.
באורפה חייתה בעבר גם קהילה יהודית גדולה. בני הקהילה הקימו בה כמה בתי כנסת, שבינתיים שינו את ייעודם: אחד הפך לבית מלאכה, אחר לבית קפה ושלישי לבית מגורים.
בשנת 1896 הגיעו יהודים אורפלים רבים לירושלים, לאחר מסע מפרך על גבי חמורים. שאר יהודי העיר הגיעו בשנת 1949 עם הקמת המדינה.