היום המשכנו לעלות צפונה בדרכים מדהימות בין נהרות שוצפים וקניוני ענק בדרכים שבורות ומאובקות, לא פחות מטיול שבילים ישראלי אופייני. אנחנו והאופנועים נראים כמו גוש בוץ אחד גדול, הכל נראה מיוחד, עוצמתי וגם קשה.
שלום לכולם
אנחנו נמצאים באיזור הקצ’קר בצפון מזרח תורכיה. עברנו עד כה כ 3,000 ק”מ, כמעט על פי התכנית, למרות כמה תקלות צפויות ובלתי צפויות. הנופים כאן, במזרחה של תורכיה לאורך גבולות סוריה, עירק, אירן, ארמניה מדהימים, עוצמתיים ומעוררים הרבה כבוד לטבע וענווה אנושית אל מול הסובב אותנו. הגילוי היפה ביותר שלנו היו האנשים, פשוטים, טובים, נדיבים, מכניסי אורחים, אמינים בכל קנה מידה אפשרי. חוויה אנושית מן המדרגה הראשונה.
לאחר הנחיתה בחופי תורכיה לפני כ 8 ימים, נפרדנו מז’ק סודאי וחבורתו ועלינו צפונה לעבר קפדוקיה שקיבלה אותנו בשמש שוקעת ומראות מופלאים. יומיים בילינו באיזור על כל פינותיו ויצאנו דרומה דרך מעברי הרים קרים מאוד לעבר קרמנמרש ללקק גלידה בעלת מוניטין עולמי, משם חצינו את נהר הפרת ולאחר עוד יום, אחרי שביקרנו במקום הולדתו של אברהם בשנליאורפה חצינו גם את החידקל בעיר דיירבקר המוקפת חומה שגדולה ממנה רק החומה הסינית. שם זכינו לארוח של פטי, אופנוען שפגשנו בדרך. מדיירבקר המשכנו צפונה לאורך אגם ואן כדי לפגוש את נוח או לפחות את התיבה שלו סמוך להר אררט המתנשא מעל תורכיה כולה לגובה של יותר מ 5300 מ’. ביקרנו בארמון איסק (יצחק) פשה הלקוח ממש מסיפורי אלף לילה ולילה. המשכנו צפונה לעבר העיר קרס וביקרנו בבירה הארמנית העתיקה והמכושפת – אני. עיר שהיתה לפני 1000 שנים גדולה יותר מקונסטנטינופול (איסטנבול של היום). היום המשכנו לעלות צפונה בדרכים מדהימות בין נהרות שוצפים וקניוני ענק בדרכים שבורות ומאובקות, לא פחות מטיול שבילים ישראלי אופייני. אנחנו והאופנועים נראים כמו גוש בוץ אחד גדול, אחד הגשמים שנפגוש בדרך ישטוף מן הסתם חלק מהאבק ויעלה עלינו בוץ חדש. הכל נראה מיוחד, עוצמתי וגם קשה. האוכל כאן בתורכיה טעים באופן מופלא ובמיוחד הקינוחים למיניהם. כמובן ששותים עשרות כוסות צ’אי ביום ומסתדרים מצוין למרות שאיש לא מדבר כאן אנגלית. מחר או מחרתיים נחצה את הים השחור לעבר רוסיה. בזאת תם הפרק התורכי, מדינה ענקית בעלת אלף פנים ששווה לבקר בה שוב ושוב.
דורון וקובי רוכבים מהים השחור לים הלבן