ממש “רגע לפני ” הישיבה על האופנוע , שאוטוטו יגמע אלפי קילומטרים בכבישי אטליה היפיפיים , בפסים של האלפיים , בכבישי הריביירה הצרפתיים , והמראות האוריינטליים של שקיעות במדבריות הסהרה. אבל עד אז … אני יושב וכותב שורות אלה כמו מתוך סיפור או אגדה ותיכף ממש
כמה ימים לפני “מסע 2010″ לכיוון מרוקו דרך יוון , אטליה ,צרפת וספרד , התחושות החזקות והתרגשות, היו נחלת המסע שעבר. יש סוג של התרגשות אבל … אולי יותר בוגרת יותר עם ניסיון וידיעה מוכרת לבאות, תמיד אני משאיר פתח אל הלא נודע. במצבים מסוימים אפשרות הבחירה המידית במסע עצמו לפתירת בעיה או סוגיה, הנה הטובה ביותר ללא כל תכנון מוקדם.עם זאת לא לשכוח תכנון בסיסי מעמיק אל תוך עומק המסע ,דרכים , יעדים , ויזות , מעבורות .
בימים האחרונים הקמתי אתר שמאגד בתוכו את יומני המסע ” מהים השחור לים הלבן 2009″, הכנסתי את יומני המסע , צילומים , תכנים , ווידאו . התחושה המידית הייתה סוג של געגוע לאור קריאת היומנים הצילומים והוידיאו . חזרה למשהו מתוק, אבל במידה מסוימת סוג של חספוס. המסע לא היה קל. התלאות בדרך, החום הכבד ,הקור, שינוי קיצוני של טמפרטורות ,רכיבה של שעות, עייפות מצטברת אבל …המקומות והדרכים הלמידה ונגיעה של שיתוף מסוים בדרך חיים של עמים ותרבויות, הפשטות הענווה ההסתפקות במועט ועם זאת, אושר ושמחה לצד מכוניות פאר מלונות יוקרתיים ועושר ללא שובע, לקחו את מחשבותיי למקומות שלוליי המסע לא היית חווה ומרגיש את הצד האנושי.
במסע, אחוות האופנועים היא משהו שרק אופנוען בליבו ונשימתו מכיר ויודע. נדהמתי כל פעם מחדש כשבכל כניסה לעיר או עיירה בערים הגדולות או בעיירות נידחות ,תמיד כשהיה בסביבה אופנוען הוא היה מגיע מציע עזרה, ממליץ על בית מלון ,ארוחה ונותן הסבר. באחד המקרים, בעיר ושמה תולה ברוסיה, נכנסנו לעיר ופגשנו אופנוען. אחרי שיחה קצרה הוא לקח אותנו לבית מלון ושילם על שהייה של לילה אחד ללא ידעתנו. במקרה אחר, בקבוצת הכורדים בגבול אירן היה בחור עם אופנוע לא גדול אבל עם נשמה ענקית שליווה אותנו כ-מאה ק”מ לכיוון הים השחור. נפנוף לשלום בכל הזדמנות שעובר אופנוע בדרכים ובכבישים .הפגישה עם אופנוענים כאילו מוכתבת מראש , קודים וסיכומים מסויימים על שהינך כלול בחבורה עולמית של סוג מסוים של תפיסת חיים .
נחזור למסע “מהים התיכון לאטלנטי” שלב ההכנות: שבוע בערך לפני היציאה עוד התיק תלוי ,חליפת הרכיבה מונחת בנחת יש אפשרות סבירה שהמנועים יתחילו להסתובב במהירות יתרה ממש “רגע לפני ” הישיבה על האופנוע , שאוטוטו יגמע אלפי קילומטרים בכבישי אטליה היפיפיים , בפסים של האלפיים , בכבישי הריביירה הצרפתיים , והמראות האוריינטליים של שקיעות במדבריות הסהרה. אבל עד אז … אני יושב וכותב שורות אלה כמו מתוך סיפור או אגדה ותיכף ממש יתגשם המסע על כל גדולתו .
ההתמכרות הזאת לתחושה ולשחרור , לחוש כל פיסת אוויר בקור ובחום ובכל ימות השנה, מביאה את ההרגשה של התמכרות , חופש, ניתוק – אבל לא טוטאלי . אתה חייב להיות בקשר תמידי עם המציאות . אני מוצא את עצמי ברכיבות ארוכות אחרי שלושים ארבעים ק”מ, מפליג במחשבות ובהרהורים , נכנס לסוג של טראנס ומשם אני יכול בשקט לרכב עוד קילומטרים ארוכים אבל יחד עם זאת, תמיד חד ומפוקס. למוח יש מין סוג של פיצול , אין טוטאליות לכאן או לכאן. ללא רכיבה אנשים הוזים, חולמים, נכנסים לסוגי מדיטציות למיניהם, ושמרי דת מסוגלים לשבת שעות וימים ללא חיבור מינימאלי למציאות, סוגי אנשים מתהלכים על גחלים ומנותקים מכאב – סוג של מדיטציה גבוהה, אבל כאן ברכיבה על האופנוע השילוב הזה לשוט עם מחשבות ולא לאבד רגע עם המציאות, ואפילו מתכנן את צעדיך ביתר חדות אל תוך הרכיבה .
אז…..הימים מתקצרים שעת השין מתקרבת אל תחילת המסע: מה נראה בדרך ,מה נרגיש , איזה סוגים של אנשים נראה ,נכיר אוכלוסיות ותרבויות שונים , נחוש את מזג האוויר במלוא עצמתו , נספר ונכתוב את יומני המסע , צילומים , ווידאו ונשתדל להעביר את התחושות הכי קרוב למציאות, ונתראה שוב בקיץ 2011 קזחסטן-מונגוליה.
קובי שמואל