היאיילות ובני ההמשין
בחודשי הקיץ אפשר לראות בהרי הקצ´קר את אחת התופעות הצבעוניות שמאפיינות חבל ארץ זה, התושבים יוצאים מבתיהם ועולים עם עדריהם אל היאיילות
היאיילות ובני ההמשין
בחודשי הקיץ אפשר לראות בהרי הקצ’קר את אחת התופעות הצבעוניות שמאפיינות חבל ארץ זה, התושבים יוצאים מבתיהם ועולים עם עדריהם אל היאיילות- יישובי מגורים לעונה החמה.
יאיילה (YAYLA) כוללת כמה מבנים, שבנויים בדרך כלל מאבן עד לגובה המותן ומעץ בחלקם העליון. המבנים הללו ממוקמים במדרונות ההרים, חלקם בגובה רב.
באזורים רבים בטורקיה יש יאיילות, אך הן מאפיינות את אזור מגוריהם של בני ההמשין, מדרום לחוף הים השחור.
הדעות לגבי מקורם של בני ההמשין, המונים כ- 15 אלף איש, חלוקות: יש חוקרים הרואים בהם צאצאי שבט טורקי עתיק שחי הרחק מעיני השלטון המרכזי, אחרים טוענים כי הם צאצאיו של שבט ה “הפטקומטה” (HEPTAKOMETE).
בני ההמשין הם בעלי עור בהיר ומראה קווקזי, ושפתם היא ניב של ארמנית. הם חביבים ומאירי פנים ועוסקים בגידול תה, ירקות ופירות. הדבש שהם מפיקים מצוף פרחי ההרים מפורסם באיכותו בכל טורקיה. נשות ההמשין ניכרות בלבושן המסורתי והן כורכות על ראשן כטורבן צעיף מנומר מהודו, זכר לזמן שטרבזון הייתה תחנה על דרך המשי.
אזור מגוריהם של בני ההמשין הוא בעמק נהר פירטינה (FIRTINA VADISI- עמק הסערות) הראוי בהחלט לשמו- יש בו מפלי מים מרשימים וזרימה אדירה, בייחוד אחרי גשם.
מדי שנה בחודש מאי מתחילה ההגירה השנתית אל היאיילות. התושבים מעלים במשאיות את עדרי הפרות, את רכושם הצנוע ומצרכי מזון שישמשו אותם עד לספטמבר, אז יאלץ אותם מזג האוויר לארוז את מיטלטליהם ולרדת חזרה אל יישובי הקבע.
העלייה ליאיילה מלווה בפסטיבל עממי הנקרא דרנק (DERNEK). את הרוקדים והמזמרים מלווים הטולום, חמת חלילים העשויה מעור של כבש, והקמנץ’, שהוא הכינור המקומי.
משיגיעו ליאיילה, ישחררו התושבים את עדריהם למרעה העשיר ויוציאו את סנאדות העץ שמחזיקות את הגגות למניעת קריסתם מעומס השלג. הם יחטבו עצים להזנת האח, יצודו זאבים ויעלים ויישבו בצוותא עם משפחותיהם לחדש את מה שהם מכנים “המולדת הרוחנית”, שבה הם מזהים את מוצאם ואת מקור ערכיהם.
לא רק תושבי האזור עולים אל היאיילות, שהעשן הסמיך המיתמר מהן משווה להן חזות נפאלית, גם טורקים שחיים כיום בהולנד או בגרמניה לא מחמיצים את האירוע.
כעשרה ק”מ מדרום לאיידר נמצאת יאיילה בשם יוקארי קאברון, שממנה יכולים המעוניינים בטרקים לצאת לכמה מסלולים יפים.
עוד אחת מפניני המקום היא מצודה הנקראת זיל קאלה, שבנו שליטי טרבזון במאה ה-12, כדי לשמור על נתיב עמק הפירטינה. היא זכתה לכינוי “המצודה הרומנטית” אך האווירה בה דווקא אפופת מסתורין. כך או כך, הנוף הנשקף ממנה נהדר.