הגענו למבואות הפירנאים לאחר רכיבה על כבישי אגרה מהירים, זו הדרך היחידה לגמוע מרחקים גדולים בזמן סביר. כל דרך אחרת “תרתי משמע” לוקחת אותך דרך מספר אינסופי של רמזורים ומעגלי תנועה והקצב בהתאם. עלינו לפירנאים למעברי תורמלה,
שנה טובה לכולם
אנחנו בעיר פורטו שבפורטוגל. העיר שאחראית לחצי משם המדינה. אתמול חצינו הגבול מספרד לפורטוגל.
כמה ימים בלי אינטרנט ראוי עברו עלינו בספרד. אנסה לתאר בכמה מילים את שעברנו מאז דרום צרפת עד היום. למחרת הביקור בפונט דו גארד המרשים על יד אביניון חצינו במהירות את החלק הדרומי והלא כלכ כך מעניין של צרפת דרך מנונטפלייה וטולוז. בטולוז נאלצתי ללמוד על בשרי וכיסי למה אסור לתת לאיש להחליף מנורה בב.מ.וו ללא ניסיון או ידע. החלפה לא מקצועית של מנורה בציון שבשוויץ אילצה אותי לבחור להמשיך על נורת אור גבוה בלבד או להחליף פנס ראשי. בחרתי באפשרות השניה כי דרך ארוכה עוד לפנינו וכך מוסך מסודר של ב.מ.וו עשה עבודה מהירה ומקצועית בטולוז, הלקח נלמד.
הגענו למבואות הפירנאים לאחר רכיבה על כבישי אגרה מהירים, זו הדרך היחידה לגמוע מרחקים גדולים בזמן סביר. כל דרך אחרת “תרתי משמע” לוקחת אותך דרך מספר אינסופי של רמזורים ומעגלי תנועה והקצב בהתאם. עלינו לפירנאים למעברי תורמלה, סולור ואוביסק המוכרים מהטור דה פרנס. מעבר אוביסק הוא היפה כולם אף כי מעבר תורמלה המיתולוגי (הגאליבייר של הפירנאים) הוא גבוה יותר וקשה כמובן למדוושים. ב 1910 עלה אותו ה’טור’ בפעם הראשונה, על משהו בין כביש למסלול של חצץ, מדהים. מאות רוכבי אופניים דיוושו במעלות ומורדות הפירנאים וכל שריריהם מתפרצים משוקי רגליהם.
ירדנו מהפירנאים לעבר הגבול עם ספרד.
ספרד יותר דרמטית ורווית מתח מצרפת או שוויץ. הכל יותר “חם”, תרתי משמע. נכנסנו לסן סבסטיאן. עיר יפיפיה לחוף מפרץ ביסקיה. שדרות ורחובות ארוכים, נקיים, חזיתות מעטרות של בניינים, הכל בלבן. מה שמדהים הוא הכמות האינסופית של דו”ג מכל הגדלים. לאורך החופים ללא סוף של העיר אין חניה לכלי רכב, רק לדו”ג. צריך לשלוח לכאן את רון חולדאי שילמד דבר או שניים. יותר מכך, ביטוח חובה לבנדיט 600 סמ”ק – רק 350 יורו!. הגענו ביום חג הסיידר המקומי. מאות ברחובות. עלינו לתצפית איגואלדו המזכירה, רק מזכירה את המראות של ריו דה ז’ניירו. הגענו בשעת שקיעה והמראה היה נפלא. ירדנו לקמפינג לאורך החוף הספרדי של מפרץ ביסקיה, קוסטה ביסקיה נקרא האזור. חוף ים מפורץ ויפה נוף. עיירות קטנות, כביש מתעקל לאורך תצפיות החוף, בנוי לאופנועים.
למחרת עברנו את העיירות והכפרים הבסקיים באיזור ונפלנו על עוד חג דייגים מקומי באחת העיירת נפלא לראות את כל העיירה ועוד אלפים שבארו מבחוץ לבושים בבגדי דייגים, עם משוטים על הכתף וספל של תה או בירה תלוי על צוארם, צעיף כחול קטן ומעוטר קשור לצוארם, מתינוק ועד זקן, כך משמרים מסורת. המשכנו לגרניקה, העיר בפיקסו הנציח בציורו המפוסם את הטבח של כ 2000 איש בכיכר השוק ב1937 ע”י בגרמנים, בעלי הברית של פרנקו בספרד. עצרנו גם בבילבאו, במוזיאון גונהיים הנפלא של פרנק גהרי, בחרתי תמונה אחת מני רבות כדי לנסות להעביר לכם את יופיו המקורי של מבנה זה שהפך את בילבאו הבסקית מעיר תעשייה אפורה לפנינת תיירות עולמית.
המשכנו מערבה לאורך החוף הספרדי, חלפנו על פני סנטנדר התעשייתית ופנינו לפרק הפראי והנהדר של פיקוס דה אירופה. רכבנו 180 ק”מ בדרכים הרריות, בתוך קניונים שוצפים, בין צוקי אפורים בנתיבי הפרק. שווה ביקור לכל מי שמגיע לחלק זה של ספרד. נתיב עולי הרגל לסנטיאגו דה קומפוסטלה עם צליינים ההולכים בבודדים וקבוצות קידם את פנינו עם סמלי הצדף. סנטיאגו הנקראת על שמו של יעקב הגדול אחד מ 12 השליחים של ישו שהגיע לחצי האי האיברי כדי להפיץ את הנצרות לפני 2000 שנים. סנטיאגו, העיר השלישית בקדושתה לנוצרים אחרי ירושליים ורומא היתה מוצפת באלפי צליינים שעמדו בתורים אינוספיים סביב הקתדרלה הענקית והקודרת. סבבנו את הקתדרלה מכל עבריה וויתרנו על כניסה אליה, השארנו את זה לצליינים האמיתיים שכיתתו רגליהם מאות ק”מ כדי להגיע לכאן.
אתמול נכנסנו לפורטוגל ובתחנת דלק על הכביש המהיר בגד בקובי הונטיל עם הסנסור המתוחכם, כנראה יתר על המידה, של ב.מ.וו בגלגל האחורי. באחת ברח האויר מהגלגל. מזלו שאלכס צייד אותו בונטיל חלופי פשוט של פעם, מזל שהיה לי מפתח כוכב לפרק את הגלגל האחורי, מזל שויויאן עזרה מהארץ בדיבור בפורטוגזית עם המקומיים ועוד איש שרות דרכים שעזר מאוד ואחרי שעה וחצי היינו שוב בדרך.
בהזדמנות זו שנה טובה לכולם, שתהיה שנה של בריאות טובה, הגשמת מישאלות ונחת.
דורון וקובי רוכבים מהתיכון לאטלנטי