לרובע באישה ששימש במשך שנים רבות השער לעיר. שוטטנו ברחובותיו ובין הכיכרות ועצרנו לצהריים בכיכר “הסובלנות” בה נרצחו יהודי פורטוגל לפני 500 שנים. אנדרטה לזכר הארוע וקיר המכריז על ליסבון כעיר של סובלנות ניצבים במקום.
שלום ושנה טובה לכולם
אנחנו בסביליה בספרד. עיר יפיפיה, מלאה בבניינים מונומנטליים בסגנון ספרדי עם השפעות מוסלמיות או מרוקאיות רבות. ארמונות, קתדרלה מפלצתית בגודלה, שלישית בגודלה באירופה. כיכר מגלומנית מצופה כולה ציורים ועיטורים בקרמיקה – כיכר אספניה. סביליה יושבת לגדות נהר אלכביר, ממנה יצאו אמריקו וספוצי שהתעקש על כך שקולמבוס לא גילה את הודו אלא משהו אחר בדרך להודו וכך אמריקה היא בעצם על שמו, כמה אירוני. “מלח” נוסף, כריסטופר(?) מגלן יצא מכאן להקיף את העולם וגילה תוך כדי כך את המיצר המחבר את האטלנטי לפסיפי – זה שנקרא לימים על שמו, מיצר מגלן.
לפני מספר ימים עברנו בעיר פורטו היפה, עיר של יין הפורט ושל דגים עם אופי מיוחד וגשר מדהים אותו תיכנן אייפל המוכר מהמגדל הדובר צרפתית. בעיר שוטטנו מעט בסימטאות צרות ותלולות שעמדו מלכת לעבר כנסיה שקיר שלם שלה מכוסה בקרמיקה המצוירת בכחול ומנציחה את הקמת מסדר הכרמיליתים. עברנו את 300 הק”מ המפרידים בין פורטו לליסבון והגענו לבירת פורטוגל. למחרת בבוקר הגענו לאחר תאום מראש למוסך BMW שם הפקדנו האופנועים לבדיקה כללית לפני המשך המסע למרוקו. לקחנו אוטובוס למרכז העיר, לרובע באישה ששימש במשך שנים רבות השער לעיר. שוטטנו ברחובותיו ובין הכיכרות ועצרנו לצהריים בכיכר “הסובלנות” בה נרצחו יהודי פורטוגל לפני 500 שנים. אנדרטה לזכר הארוע וקיר המכריז על ליסבון כעיר של סובלנות ניצבים במקום. גם הסרדינים מלאי הבשר מעולים במסעדות הכיכר.
ביציאה מליסבון התעכבנו על יד האנדרטה המרשימה לכבודם של מגלי עולם ובראשם כמובן, ואסקו דה גאמה הפורטוגלי המוביל את כל האחרים כאשר בידם סמלים ודגלים של הנצרות, הבשורה שנועדה ל’היטיב’ עם חייהם של הילידים ה’בורים ועמי ארצות’ אשר ביבשת אמריקה שזה עתה נתגלתה. נו…. אבל המוניומנט הניצב באזור בלן (הלא היא בית לחם, רק בספרדית) משרים ביותר וכאשר חלפה על פנינו ספינת מכולות במעלה הנהר טז’ו מן האטלנטי לעבר הנמל בליסבון שאלתי עצמי אם הקפטן יודע להעריך פועלם ואומץ ליבם של מפלסי הנתיבים הימיים לפני 500 שנים שניווטו בעזרת כוכבים ושמש אל הלא נודע.
חלפנו מעל גשר “25 באפריל”, הגשר התלוי הגדול באירופה לכיוון דרום ושמנו פעמינו לכף אושפישאו הניצב עם צוקיו האדירים מעל האוקינוס ובראשו מגדלור כמובן אך גם כנסיה בת יותר מ 150 שנים מרהיבה ביופיה באדריכלי, במיוחד על רקע הנוף הנפלא סביבה. במקום התאמנה להקת קצב בריטית לקראת הופעה במסגרת פסטיבל באותו ערב וההדים מהרמקולים הרעידו עצמותי.
מזג האויר מתחמם ככל שמדרימים וגם מתרחקים מהים, כך הרגשנו כאשר התחלנו לרכב למזרח לעבר עיר מקסימה בשם אבורה ובה כנסיה מהאה ה 13 עם צריחי גרניט עצומים ולידה מקדש רומי עם עמודים קורינתיים בן יותר מ 1800 שנים ששרד באופן מופלא, אולי כי שימש בית מטבחיים עירוני במשך שנים רבות והיה לכן, מוקף חומה ומוסתר. מאבורה המשכנו לעבר בז’ו ומשם לאחר לינת קמפינג חצינו לספרד בתוך נוף יבש של גבעות המכוסות ביערות של עצי אלון פזורים במרחקים גדולים אחד מהשני. הגענו לסביליה (סביה בספרדית) אחר הצהריים אתמול והבנו נפשנו הרעבה והצמאה במעדת טאפאסים מקומית וטעימה ולאחר מכן חיפשנו מלון ומצאנו משהו קטן ונחמד באחת מהסמטאות המאוד מצודדות של העיר.
הורדנו מעצמנו ומאופנועים חלק מן הציוד ויצאנו לכיכר אספניה והקתדרלה. באחת הסמטאות בדרך עצר אותנו רוכב אופנוע, יואכין, מלווה בעוד רוכב מהאי מדירה. לאן? לקתדרלה…”סעו אחרי” וכך למדנו להכיר את האופנוען הכי ססגוני אי פעם. איש נמוך קומה, קשה להעלות על הדעת איך הוא מטפס על אופנוע ועוד יותר איך הוא בולם ומוריד רגל ועוד מדובר על מוטוגוצי 500 סמ”ק בן 27 שנים שעבר כבר 300,000 ק”מ בכל העולם. אבל יותר מכל איש מצחיק וטוב לב. מרגע שפגש אותנו פרש עלינו חסותו, לקח אותנו לביתו להראות לנו את הגביעים והמדליות שקיבל לאות הערכה ממועדונים רבים ומהמועדון שלו על מסעותיו בעולם. קבענו להיפגש יותר מאוחר ולצאת להופעה ביחד.
ניפגשנו אחרי עשר בלילה ורכבנו בסימטאות עמוסות בבתי קפה עם אלפים של אנשים, (תל אביב עיר ללא הפסקה??) הגענו למחסן ישן בלב רובע מגורים, בפנים כ 300 איש שותים בירה ומשתוללים מהתהלבות ממופע פלמנקו מקומי מדהים בעוצמתו ששבה גם את ליבנו והיה קשה לעזוב את המקום אחרי כשעה וחצי ו 2 כוסות גדולות של גינס. קינחנו בפיצה אצל “פיקולינו” בהנהלתה של כרמליטה והלכנו לישון כמעט ב 3 לאחר חצות.
היום נשאר לעוד יום מנוחה ובילוי כאן ואח”כ נדרים לעבר המעבר למרוקו שאנחנו כל כך מצפים לו.
דורון וקובי רוכבים מהתיכון לאטלנטי